מדוע הסיפור של קמצא ובר קמצא השפיע על כולנו?

בחיים יש אירועים גדולים ואירועים קטנים. מקרה קטן, שנשכח לאחר זמן מועט, ולעומתו אירוע מכונן כזה שמחלק את החיים לפניו ולאחריו, לטוב ולמוטב.

היהדות מלמדת אותנו שיש לנו את היכולת לשלוט באירועים ולתת להם את המקום הנכון, אנחנו יכולים לבחור מה יהפך לאירוע משנה חיים, ומה המקרה שיהיה אפשרי לנטוש מאחורה ולהמשיך הלאה, שלא יפריע בהמשך הדרך.

קמצא ובר קמצא אינו מקרה פרטי בין שתי אנשים, קמצא ובר קמצא זה סיפור שמלמד אותנו על האווירה, היחס האנושי והתרבות החברתית באותה התקופה: טשטוש בין חיי הפרט לכלל והשימוש הציני בכלל לצורך האישי ולהפך:

כאשר הגמרא מספרת לנו כי המארח מתוך צרות עין הפך את השמחה הפרטית לאירוע אישי בלבד, ללא אפשרות לתת לאנשים אחרים להיות חלק מהשמחה. כאשר בעל הסעודה עמד של שלו לגרש את בר קמצא, זה מלמד אותנו על ההתנהגות והפרידות באותה התקופה. בדיוק כפי שהשתיקה אפפה את משתתפי האירוע בתוך המבוכה בה היה שרוי האורח הבלתי צפוי.

מעשה הגירוש של בר קמצא מהסעודה הוא לא מקרה פרטי, ההוצאה בבושת פנים מלמדת אותנו כי בעל השמחה היה בעל צרות עין כזאת שלא נותנת לו לאפשר לאנשים אחרים להיות חלק מהשמחה.

גם מצד השני של הסיפור, ההתנהלות הקיצונית לצד השני של בר קמצא עצמו שהתנהג בדיוק הפוך והפך את האירוע האישי לאירוע כללי, אך ורק בגלל שלא ידע לתת פרופורציות לדברים הנכונים בחיים, ולנהל את הפגיעה אך ורק ברמה האישית. מלמד אותנו כי משהו היטשטש בגבולות היחס האישי והציבורי באותם ימים.

כך הסיפור של קמצא ובר קמצא היה אירוע פרטי שהפך לאירוע כללי, לאומי. כזה שבגינו אנו סובלים בגלות עד היום.

גם אם מישהו פגע בך או משהו לא מסתדר בחיים שלנו, אנחנו צריכים לשלוט באירוע שלא ייהפך לאירוע מכונן ברמה השלילית.

זהו התיקון בימים אלו: להפוך את השמחה והחוויה הטובה לאירוע כללי ולשתף בו עוד ועוד אנשים, ומצד שני את הפגיעה לצמצם לאירוע יחידי.

אם חווית נפילה או פגיעה ממישהו, תדאג שהיא לא תהפך לאירוע גדול. ותפגע בבין אדם לחברו או באחדות ובאהבת ישראל.